בישופשטראסה, לינץ - אוסף שגריר

פרטים נוספים

 מאמר על הסרט מהוושינגטון פוסט

http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/04/24/AR2006042400888_pf.html

מאמר מאת ד"ר מירי טלמון

בישופשטראסה, לינץ

הערות על שיבה הביתה ועל העשייה התיעודית של הבמאי מיכה שגריר

מהי נוסטלגיה? זו הערגה לשוב הביתה, לעידן התום, לילדות, לעבר טהור וחסר דאגות. בישופשטרסה שבלינץ, אוסטריה היה יכול להיות מ קום כזה, שמתגעגעים אליו, מולדת אבודה, אתר של זיכרונות ילדות, של עידן תמימות שאבד לנצח, מקום בו התעצבו הזיכרונות הקדומים ביותר של מיכה שגריר. אבל זה היה גם אתר של טראומה, טראומה אישית של פרידה ואובדן, של שורשים שנכרתו באכזריות ולשון אם שהושתקה והוחלפה באחרת. בישופשטרסה היה כול הדברים האלה בשביל מיכה שגריר, אז הבן הצעיר למשפחת שוואגר. הוא נולד בעיר לינץ שבאוסטריה עילית, בירה אירופית נודעת של תרבות . אבל לינץ היא גם עיר הולדתו של אדולף היטלר, שגדל בעיר וכיבד אותו במצעד צבאי מיד לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני בפברואר, 1938. מיכה שגריר נולד בלינץ ארבעה חודשים בלבד לפני הארוע ההיסטורי הזה, צירופה של אוסטרייה לרייך הגרמני. לינץ, אוסטריה הייתה עיר מולדתו וכתובת המגורים של משפחה נוספת שנקשרה ברייך הגרמני- משפחתו של אדולף אייכמן, שביתו מרחק ארבעה בניינים במורד הרחוב, אדולף אייכמן שסבו היה מקורב לסבו של מיכה שגריר ומכר אישי שלו. וכך, אתר מאוד אישי זה של זיכרון הופך לצומת של היסטוריות אישיות וקולקטיביות טעונות, כורעות תחת עומס הרגשות והמשמעויות.

סרטים אישיים, כאלה שחוזרים בזמן ובמקום אל בית הילדות שאבד בהיסטוריה שכבר הייתה לעולם לא נשארים אישיים. המסע אל העבר, אל בית הילדות, אל עיר ההולדת, אל ההיסטוריה המשפחתית מכיל תמיד חיוויים על ההווה, וגם על היסטוריה קיבוצית וקהילתית. כך סרטו של דרור שאול "אדמה משוגעת" [2006] שחוזר ל-1974 בקיבוץ בדרום ומספר סיפור אישי טראומטי וגם ביקורתי – פרשני על חברה קיבוצית וישראלית במפנה. גם רונית ושלומי אלקבץ חוזרים לבית ילדותם שבקריות ב-1974 בסרטם "ולקחת לך אישה", ומספרים על טראומת ההגירה ממרוקו והקליטה בישראל הבורגנית המקרינה על משפחתם הפרטית. אבל הסיפור האישי מבטא גם סיפור קהילתי מדמם ומבטא ביקורת נוקבת על הקולקטיב הישראלי האטום לכאב ההגירה.

סרטים תיעודיים אישיים בקטלוג שרות דיסקין בחרה כאוצרת וכמנטורית של יצירה תיעודית מקומית ובינלאומית מבטאים אותה מגמה. בסרטו התיעודי האישי של אפי בנאי "געגועים", סרטו של עמית גורן "שנת 66 הייתה טובה לתיירות",  וסרטו של ערן ברק "פרדס כ"ץ אהובתי"  יוצאים היוצרים למסע אל בית ילדותם כאתר של זיכרונות אישיים וצמתות בחיי משפחתם שמצטלבות עם נקודות ציון, דילמות וסתירות בהיסטוריות קהילתיות ולאומיות.

אבל מיכה שגריר, כאמן, כיוצר, כקולנוען, כאדם- לעולם אינו נשאר בסיפור האישי שלו גרידא. הסקרנות שלו, האמפתיה, הלב הענק ואהבת האדם שלו חוברים לכשרונו ורגישותו כיוצר קולנוע וכמתעד. כמספר סיפורים וכעיתונאי מחונן הוא מעמיק גם בסרטו האישי כל כך הזה "בישופשטרסה, לינץ" מעבר להיסטוריה אישית, מעבר להיסטוריה ישראלית, מעבר להיסטוריה יהודית. סרטו מפלס את דרכו ברגישות אך באומץ רב למעמקים המורכבים של המפגשים, הצמתים, המרקמים האנושיים והתרבותיים בבישופשטרסה, לינץ.

הוא פוגש את מי שהיו הילדים בבישופשטראסה לינץ, הילדים האוסטריים שלא הרשו להם לשחק עם הילדים היהודים , שזוכרים את חנות המגדנות של סבא וסבתא שוואגר. הוא פוגש את השכנים שלו, השכנים של משפחת אייכמן, מי שהיו אז ילדים ומי שנולדו וחיו שם אחרי המלחמה, אחרי הטראומה. הוא פוגש את מי שעברו את הטראומה, ואת אלה שחיים בעיר של תרבות ויופי, עיר שאינה מתכחשת לעברה ומקדמת ערכים תרבותיים הומניסטיים בהווה ולעתיד. בשפתו האוסטרית העילגת ובשפת גופו והעברית הכה ישראלית, צברית, הוא מביא עמו לסרט את כול מורכבויות ודקויות הישראליות: הישראליות שתמיד נושאת עמה מורשת וטראומה מודחקת מבית שהיה פעם, משפה ותרבות שהודחקה, תמיד נעה מעבר לבית שאבד בחיוניות מעוררת השתאות, לא מניחה לנרטיב המודחק, מתחברת אליו מחדש, מכילה אותו, משמרת דיאלוג שמתגבר על הכאב , על האובדן, על הטראומה, מייצרת דיאלוג מחודש של יצירה ושל תקווה.

זו מורשתו של מיכה שגריר היוצר, וגם האדם, לכולנו:  לעולם לא לחדול להיות סקרן, יצירתי ואוהב אדם. לעולם לספר סיפורים הרי משמעות מעבר למעורבות האישית שלנו בהם. לעולם לחתור לדיאלוג, לשיחה, למפגש בין-אישי ובין-תרבותי  – באמצעות קולנוע, אמנות, תרבות, שפה, יופי. המורשת שהשאיר לנו- עושר בלתי נדלה של עשייה ויצירה קולנועית תיעודית, שמבטאת את הערכים האלה: של דיאלוג, סובלנות, אהבת האדם באשר הוא אדם.

ד"ר מירי טלמון

החוג לקולנוע, אוניברסיטת תל-אביב

פברואר, 2016  

 

תיאור

הבמאי מיכה שגריר, שוואגר במקור, נולד בעיר לינץ שבאוסטריה עילית ב-1 בנובמבר 1937, ארבעה חודשים בלבד לפני "האנשלוס" – סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה. סב סבו של שגריר, התיישב בעיר בשלהי המאה ה-18 ובנה את ביתו ברחוב הבישוף – בישופשטראסה. לימים פתחה המשפחה מפעל לייצור ממתקים בשם "צוקרל שוואגר", שלמרבה האירוניה המשיך להמתיק, אם כי בבעלות אחרת, גם במהלך מלחמת העולם השנייה ואפילו לאחריה. בתחילת המאה העשרים התנחלה ברחוב הבישוף משפחה נוספת – משפחתו של אדולף אייכמן…

פרטי הפקה

במאי: מיכה שגריר
מפיקים: מיכה שגריר, רוברטה ברייטר
חברת ההפקה: שיבא תקשורת בע"מ עבור יס דוקו (Yes Docu)
גופים תומכים: יס דוקו, Linz Kultur, Kultur Land Oberӧsterreich
אחראים על הפקה מטעם YesDocu: גיורא יהלום, יפעת דוידי, רוני פרי
מנהל הפקה, אוסטריה: וילטרוד האקל
צילום: מני אליאס
עריכה: שלמה חזן
סאונד: מייקל אמט
ארץ הפקה: ישראל, אוסטריה
מקום צילום: ישראל, אוסטריה
תמונה: צבע
שפה: עברית, גרמנית, אנגלית עם תרגום לאנגלית

פרטים

לשתף ב


פרוייקטים קשורים

£0.000 items